1. אישה חכמה מאוד, שעוקץ יש לה בקצה לשונה, אמרה לי פעם שכשציפר לקח את יורם מלצר לכתוב אצלו טור קבוע על "ענייני לשון", הוא לא יכול היה להמר טוב יותר. הנה, במחיר שכר סופרים של טור קצר, הוא מקבל גם את הטור, וגם שני מכתבי תגובה שמעירים על טעויות בטור מן השבוע שעבר, וכבר מלאנו חצי סדין וזה יופי.
הפעם מלצר כותב על הבורות, "העזובה, וה'חפיף'" שמאפיינים את הכתיבה, ההגייה והתעתוק שלנו שפות זרות. בספרדית כבר מזמן אין צליל "ז", ולכן צריך לכתוב רודריגס ולא רודריגז. נו, כן, בסדר. אבל אז הוא נטפל לפאולו קואלו, שבכלל לא ידע שהוא כזה. קוראים לו קואליו - Coelho. אבל להוצאה זה לא משנה, ומלצר מקנח את הפסקה הסרקסטית שלו כך: "...קוראים ישראלים רבים הוגים את שמו Koalo, כאילו הוא קשור לאותו דוב סיני שחור-לבן."

אז בסדר, סין זה רק קצת מצפון לאוסטרליה, ושחור עם לבן נותנים אפור, אבל מה זה היה, מלצר, שטענת נגד חפיפניקיות, עזובה ובוּרוּת? מילא, תמיד אפשר לטעון שזה המשכתב שטעה. אגב, זה אותו יורם מלצר שבאחד מהטורים הישנים שלו, "ציטט" את ג'ון דאן כמי שכתב: "כל אדם הוא אי". ואידך זיל גמור.


מימין: דוב מזרחי. משמאל: סופר לטיני (בשחור-לבן)

2. נסענו לפסטיבל השירה של שדה בוקר. היה הכי גרוע בהסטוריה של השירה. מילא שבאירועים כאלה אנשים נוטים להיות קצת פאסיב-אגרסיב (זה דווקא כיף); מילא שהארגון היה מחורבן לגמרי; מילא שלו"ז הפסטיבל היה דחוס כמו פשטידה של חדר אוכל בקיבוץ (משורר נבון במיוחד אמר לנו, בתשובה לשאלה איך הוא מסכם את האירוע: "בלאגן, כמו כל שנה"); מילא שהמדבר נתן את אותותיו בכל (מי שלא שמע את חיים גורי, "זקן משוררינו", כפי שקרא לו אורי ברנשטיין, צועד באיטיות לצד אשתו היפה ויהודה אטלס, את כל 1300 המטרים עד חדר האוכל של המדרשה, ומפליט "אנחנו עדיין בגבולות ישראל אחרי כל זה?", לא שמע סרקזם מימיו); מילא שכמה משוררים גדולים (מי צעק "זך"?) הבריזו ברגע האחרון; מילא שאירועים שינו פניהם והפכו בבת אחת מ"אירוע הצדעה לחבורת 'לקראת'" ל"מרתון אינסופי של הקראת שירה בלתי חשובה" (סתם דוגמא מקרית); מילא, מילא, הכל מילא, רק למה השירים כל-כך גרועים? למה אין קסם בשום מקום? למה להזמין כ"כ הרבה "משוררים של שוליים", בפרפרזה על הבסקינית, וכל כך מעט אנשים שבאמת יש להם מה לומר? איכשהו, פתאום יוצא שמלצר צודק, ועוד יותר ממנו צודק אבידן: "הכל שטחי, שטחי, שטחי, / רוצים למות".

במקום למות, למדנו להכיר זה את זה לעומק, ניהלנו שיחות מרתקות עם עצמנו ועם כמה אחרים, ובעיקר שתינו את עצמנו עד כלות ושיחקנו משחק קלפים מטופש וממכר שנקרא No Shit. איכשהו אפילו הנגב לא היה נורא פתאום.


כוסיות ואינטריגות במשחק קלפים אחד!

2א. היו כמה אנקדוטות נחמדות, כמו ישראל פנקס שהבהיר ש"המשוררים הם כולם נעבעכים", וכמו העובדה שמתישהו ברנשטיין, בשבתו כמנחה של איזשהו אירוע, כמעט ולא הצליח להחניק את צחוקו מן העִלגוּת שעל הבמה - אבל אלה באמת הנאות קטנות מדיי. אה, בעצם כן יצא משהו מפתיע מהפסטיבל הזה: בחיים לא הייתי מאמין שאוכל לומר את המשפט "חלקנו אוטובוס עם צ'יקי" ולשרוד. אז הנה.

2ב. טוב די, די, פרידמן. שׁה. כן היו רגעי חסד, כמו עודד פלד שהיה נהדר ומהנה, ורוני סומק שקרא שיר מקסים ומתוק לחלוטין לקראת יום הולדתה של בתו, ומשה בן-שאול בהופעה מדליקה לגמרי, והמשוררת המוּכרת והמוֹכרת (הכי חמודה בארץ) שנתנה לך שתי נשיקות של אהבה - אבל אוף, זה כ"כ מעט וכ"כ לא מספיק! ממש לגמרי לחלוטין עצוב. ניפגש במטולה.


(קואלו)

3. בסוף, אחרי השטחיות הזו, הגיע לידי הגליון הראשון של "כתם - עיתון לשירה יומית". עוד לפניו הגיע אלי המניפסט המבחיל שלהם, "ככה כותבים שירה", שהופץ בתפוצת נאט"ו, ברשימת תפוצה גלויה (כי היי, תראו, יש לנו את האימייל של רחל חלפי ושל אילן שיינפלד, אנחנו בברנז'ה). "כתם", רק כדי לסגור את הפינה הזו, מלא בעוויתות מטופשות ונראה בעיקר כמו משהו שמושפע יותר מדיי מ"סטיות של פינגווינים" זצוק"ל. אבל יותר מכל, יש שם חוסר הבנה מוחלט בספרות, שירה ועריכה; בהתנהלות שפוייה; ובעובדות: למשל, אם הייתם קוראים קצת מדורי ספרות לפני שהעזתם "לערוך" "כתב עת" ל"שירה", הייתם מגלים שויזלטיר לא "נעדר", ושבחג השבועות האחרון פרסם שירים על פני כפולה שלמה אצלינו במדור, ושהוא כותב ב"מעריב" מאמרים נהדרים אחת לכמה זמן); ויש שם גם יריות ברגל כמו מודעת אבל שמבקשת להזכיר לציפר שפול ורלן ארתור רמבו מת ושהתאבלנו די. אבל אחרי כל הבבל"ת והקשקשת, מגיע "כתם" לרצח אופי של ממש של דמות מוכרת וחשובה בעולם השירה העברית, רצח אופי שאין לי שום עניין לעודד ולכן לא ארחיב בו. אני רק מקווה שמישהו ישים במקומם את הבהמות הקטנות שאחראים על פיסת הרפש הזו. פגיעה קטנה בכיס, בתביעת דיבה שאין שופט שיטען שאינה במקום, יכולה להיות רעיון טוב. רציתם פוטוריזם? בעתיד שלכם כתוב "נזיקין". או שנשרוף גם את בתי המשפט, אם אנחנו כבר מבעירים לפידים?

היבריס, חברים, היבריס. השמועה אומרת שזה גורם לעיוורון.


(רודריגז)

4. אם מזיזים את האצבעות בטעות מקש אחד ימינה שמאלה בזמן שמקלידים co.il, מקבלים co.uk. כל כך קרוב, כל כך רחוק.

---

עדכון, 19.12.2006

1. מה אמרתי? :) קליק להגדלה.



2. הסיבה היחידה שהתגובה שלכם לא נמחקה, היא שאני בעד פלורליזם. זוכרים? התחלואים האלה. ילדים טפשים.