לפני כמה זמן שלחו אותי אל הבלוג הזה (חביב, אך ממצה את עצמו עד מהרה): The “Blog” of “Unnecessary” Quotation Marks, ששמו מסביר, פחות או יותר, את כל מה שצריך לדעת עליו.

אתמול הגיע אליי ספאם, שהדגים איך המרכאות המיותרות דווקא עובדות בדיוק כמו שצריך - בהתאמה מושלמת של עלגות ותוכן. כותרת הספאם: "למה אנחנו נותנים לך ספר מתנה" (כך במקור). הם מציעים איזו אנציקלופדיה קיקיונית, ומוסיפים:



אבל אמת בספאם - יש.

1. למה עברית היא שפה קשה? בין היתר, מאותה סיבה שאנגלית היא שפה קשה (היא לא). כשאנחנו נפעמים מריבוי ההגיות לצירוף ough, מותר לזכור את המלה התקנית לגמרי "וווו".

2. צמחי היהודים. יש רחוב כזה בצפון (מעבר לירקון אפילו!), וכבר שנים שאני שוכח לבדוק מה זה אומר בכלל. אז הנה: מסתבר שזה שם ספרו של ד"ר עמנואל לף, שראה אור בארבעה כרכים בשנות ה- 20 וה- 30 של המאה הקודמת (זה נורמלי שאני עדיין מופתע למצוא את עצמי כותב "המאה הקודמת" ומתייחס למאה שבה נולדתי?), ועוסק בצומח שבתנ"ך, ובשימוש היה לכל צמח בהלכה, בהגדה, ברפואה וביצירה האמנותית. את המידע אני שואב מהספר הנהדר של יחיעם פדן, על שמות הרחובות בת"א - ספר מרתק באמת, שיושב אצלי על הפטיש של מדריכי ערים - ושניתן להורדה בחינם מאתר העירייה.

3. ב"ספרים" פורסמה ביקורת על ספרה של חנה סוקר-שווגר על יעקב שבתאי. הטוקבקיסטים רועמים, ומבהירים שוב למה ראוי לנסר את ת"א (לא כולל חולדאי) מהמדינה האוטיסטית שאליה היא קשורה שלא בטובתה, ולהציף אותה על רפסודה, כמה מאות מטרים אל תוך הים. מי כתב ספר כזה? על איזו עיר כתבו אותו? תגבבו והצילו אותי מנבירה אינטרנטית מעצבנת.

בהמשך לניטפוק זה, התכוונתי פשוט לענות בלינק לערך "מטאפורה" בויקיפדיה, ודי לחכימא ברמיזא, מה גם שמה אכפת לי בכלל מה כתוב על ההזמנה. אבל בהיותי מי שאני (נודניק חסר תקנה, וכחן לשם ויכוח), הצקתי שוב לקרן דובנוב רבת הסבלנות מהאקדמיה ללשון העברית, והנה מה שהיה לה לומר:

       מעתקי המשמעות - המטפורה היא המעתק הנפוץ ביותר - הם תהליך טבעי הפועל בכל הזמנים בכל הלשונות.
       לא נראה שמוסד הממונה על הכוונת הלשון יכול להתערב בתהליך זה התערבות של ממש. גם בשימוש המתרחב
       והולך במילה "השקה" לא נדון באקדמיה, וספק שיש טעם לדון. עם זאת, הלכה למעשה יש גם דרכים אחרות
       ואולי שקופות ומדויקת יותר להביע את עניין הולדתו של כתב העת החדש: ייסוד או היווסדות, כינון וגם ערב כינון,
       חגיגת כינון, אם הכוונה לטקס, פרסום בכורה וכיוצא בהם.

אז זהו.

באותה הזדמנות החלטתי להקדים תרופה למכה, ולברר ליתר בטחון אם "כתב העת" או "הכתב עת", כמו "היושב ראש":

       לא "הכתב עת"! יושב ראש ויוצא דופן הם צירופים מיוחדים במינם מבחינת היחס התחבירי בין נסמך לסומך, ואותם אכן
       מותר ליידע בראשם. לא כדאי לחפש הרחבה לכלל הזה פן ניכשל.

עדכון 27.5 10:40
כמו שתמיד קורה, הדיון המרתק באמת הוא בתגובות.

---

עכשיו כמה קצרים.
1. אתמול ערכנו גיק-פסט מפואר ורב-איכויות אצל מושי, ואני שמח לומר שגיליתי מחוזות גיקיות חדשים לגמרי, ופגשתי לפחות ארבעה אנשים שכבר מזמן מזמן רציתי לפגוש, ואלה שני דברים שמשמחים אותי מאוד כשהם מתרחשים. לשיא הגיקיות שלי הגעתי במסגרת דיון קצרצר בנושא "לייב-ג'ורנל בעברית - רעה חולה או אפשרות ריאלית", כשפלטתי במהירות וכלאחר יד: "כן, אבל אם יש לך client, את יכולה ליצור מאקרו שמכניס את שורת הקוד הזו עם מקש קיצור".

2. בעצם, לשיא הגיקיות שלי הגעתי כשמישהו, שרוב הערב היה עסוק בהשוואה בין מערכות הפעלה (ושבשמו לא ננקוב, כי זה ישמע לא אמין), העיר לי: "לא, אם יש לךָ client, זה אומר שאין לךָ חיים". מה שנכון.

3. אכן, היה לילה מצוין לגמרי.

4. בעניין אחר לגמרי: שלוש סדרות הטלויזיה שעקבתי אחריהן בזמן אמת הגיעו אל קיצן. זה התחיל בפרק מרשים של "עקרות בית נואשות", עם טוויסט מרענן ומפתיע בסופו; המשיך בג'ק באואר, בפרק סיום כפול שהיה, אפעס, מעט מאכזב במינוריותו; ונגמר שלשום בקרשנדו מהמם לגמרי עם "לוסט". לומר שהסדרה הזו המציאה את עצמה מחדש בפרק המושלם הזה? אנדרסטייטמנט. כל הנרטולוגיה הקבועה בסדרה הזו, שהייתה הסכם בלתי-כתוב שלה עם צופיה, התהפך. כמה אומץ - למה נכחיש? איזה ביצים מברזל - היו צריכים התסריטאים כדי לכתוב פרק כזה. לא פחות ממופתי. פשוט לא ייאמן.

5. טולי המליצה לי על סדרה שנקראת Mythbusters - נדמה לי שהיא שודרה בזמנו בערוץ 8. זה כיף גדול. הם בוחנים מיתוסים מדעיים כדי לגלות אם יש להם בסיס. נגיד, האם ארכימדס באמת היה יכול להעלות באש ספינה בעזרת מראות? האם פוטבול מלא הליום עף רחוק יותר מפוטבול מלא אויר? האם נינג'ות באמת יכלו לבלום חרב מונפת בעזרת כף היד, ולתפוס חץ במעופו? האם אפשר לתפוס כדור שנורה מרובה בעזרת השיניים? בדרך יש הרבה דברים שמתפוצצים, וגם יפהפיה שבלית ברירה נכנה "נסיכת המדעים הג'ינג'ית". אסכם: ג'ינג'ית מנסה לשרוף ספינה עם מראה, ודברים מתפוצצים מסביב. לא תלכו לראות?
אוקיי, אוקיי, יש גם שני גיקי-על שעירים; אבל:

אני חושב (ומתיימר להוציא זאת לפועל...) להתחיל ללמוד צ'כית ברצינות בשנה הבאה (צריך לחשוב על העתיד, והעתיד - מדוע נכחיש - כנראה אינו כאן), והבנתי גם את הסיבה האמתית לעשות את זה. כל שפה שייתכן בה משפט כמו Strč prst skrz krk, שאין בו אפילו תנועה אחת - היא שפה שראוי שאלמד. מה גם שלמרבה השמחה, פירושו של המשפט הזה הוא (בקירוב) "דחוף אצבעות דרך גרונך". הם באמת העם המוצדק ביותר באירופה.

וגם: Tři tisíce třista třicet tři stříbrných stříkaček stříkalo přes tři tisíce třista třicet tři stříbrných střech הוא משפט תקני לגמרי שנראה כמו טעות דפוס ונשמע כמו תאונה. נו, איך אפשר שלא ללכת על זה! נעשה הכל למען האתגר והאקשן.

(ומושי מעירה שלפי ההגיון שלעיל, המשפט הארוך הזה אומר "אני לעולם לא אצליח ללמוד צ'כית". היא כנראה צודקת).

ירון לונדון התחיל בזה אתמול, ב"לונדון וקירשנבאום", ואני - חובב גדול של מטאפורות עומק - מרים את הכפפה. עכשיו רק נותר לפענח את מטאפורת העומק עצמה ("נבחרי ציבור הם כמו סוסים"?)

לאחר שהתברר שהמפכ"ל קראדי הוא סוס מת, ביקש השר דיכטר לנקות את האורוות. אך הוא עבד מהר מדיי ולא נזהר: כשמיהר לטעון כי חלק מן הניצבים הם בגדר סוסים טרויאניים בתוך המשטרה, גרם להם להיראות כסוחרי סוסים. רבים מהם נעלבו. במינויו את גנות למפכ"ל רתם את העגלה לפני הסוסים; זאת, למרות שחשב שהוא מהמר על הסוס הנכון. גנות עצמו, שחשב שהוא על הסוס, ומיהר ליטול את המושכות, גילה שנגמר לו הסוס. התקשורת הפכה אותו לסוס שחור. דיכטר חזר לנקודת הזינוק: שוב עליו למצוא סוס עבודה אמיתי, שיסכים להירתם למשימה ולהציל את משטרת ישראל.

לקריאה נוספת
לייקוף וג'ונסון - פרקים מתוך "Metaphors we live by"
לייקוף וג'ונסון - "Metaphors we live by" באמזון
ג'ורג' לייקוף - בלוג (לא מתעדכן)

הוא לא עדכן אותו כבר למעלה משנה, אבל לג'ורג' לייקוף יש בלוג עם המון ראיונות, רעיונות ומאמרים.

כל כך הזדעזתי מהמידע הזה (וגם מזה) אצל אכמו (למתקשים: מותר להגיד קיוֵיתי, חיכֵּיתי) שבכלל שכחתי לספר לכם שביררתי את העניין עם קרן דובנוב, המזכירה הבלתי-נלאית של האקדמיה, וראו:

היתר להגות את צורת העבר של פיעל, גזרת ל"י בצירי, שנקבע לפני כמה שנים במליאת האקדמיה, אינו בדיחה ואינו יד המקרה (אני תהיתי אם זה כן -פ.פ), אף אינו חידוש או ויתור ללשון "המונית" אלא תזכורת לשיעורים בתנ"ך מבית הספר היסודי. צורות אלה מצויות בלשון הנביאים, במיוחד אצל ישעיה. המקום הידוע ביותר הוא משל הכרם: "מדוע קִוֵּיתִ לעשות ענבים ויעש באושים?" אכן מותר הדבר - גם בימינו אנו.

זה הכל טוב ויפה, ויפה גם שהאקדמיה לא מוצאת את זה המוני, אבל במלים אחרות: כל פֿרחה בת מלך.

זהירות, טרחנות לפניך!

"והצפון צריך להיות בראש מעיינותינו"
אזרח מודאג, ב"יש עם מי לדבר", גל"צ, דורש (כנראה) ש"הצפון" יעמוד בראש כל מתקן שאיבה, או משהו כזה.

במקור היתה המילה "מעיינים" חלופה ל"מעיינות". ראו תהילים ק"ד: הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים, בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן; וביאליק: וּבְפֶרֶץ מַעְיָנִים, בַּעֲזוֹז אַלְפֵי מְקוֹרִים. אבל בעברית המתחדשת יוחדה הצורה מַעְיָנִים בז"ר בלבד למשמעות מחשבות, הרהורים, "שימת עין, מחשבה ורגש" (אבן שושן) ובדר"כ כחלק מצירופים: "בראש מעייניו", "כל מעייניו". מַעְיָנוֹת = רבים של מעיין = מוצא, מקור.

כך שהאזרח מהצפון שוב הוכיח ש"הדג משתין מהראש". יש לומר: מעיינות הארץ צריכים להיות בראש מעיינינו.